בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
5 דרכים לצלם טוב יותר 

5 דרכים לצלם טוב יותר

 
 
אסף אביר

לא צריך לקחת קורס צילום בשביל להפיק תמונות עוצרות נשימה. רק צריך לדעת את הסודות הקטנים של הפלאש, הקומפוזיציה, והכישרון שמסתתר בכם

 
 
 
 
Calcalist
 
 
 
 
 
פעם, צילום היה מקצוע עם הדר. אנשים היו מזמינים את הצלם מראש, מפנים עבורו את כל אחר הצהריים, מתלבשים היטב, יושבים במשך שעות בלי לזוז ואיש לא חלם לחייך. היום כולם מצלמים, הכל וכל הזמן. חלקם אפילו נותנים את המצלמות שלהם להודים ברחוב כדי שיברחו אתן.

אבל לצערכם, גם עם המצלמה המשוכללת בעולם אתם עלולים לגלות, כי אפילו טון פיקסלים לא יכולים להציל קומפוזיציה גרועה או פלאש שלא במקום. אם קשה לכם עם העובדה שחלק מהתמונות שצילמתם יצאו מעולות, וחלקן לא שוות את הספק הבטריה שבוזבז עליהם - הנה מדריך קצר שיעזור לכם להימנע מטעויות נפוצות.
 

1. הכירו את כללי הקומפוזיציה

היביסקוס מצוי בפוזה מחמיאה (צילום: שירה גל)
 היביסקוס מצוי בפוזה מחמיאה (צילום: שירה גל)   
כמעט כל צילום מתחיל בכך שאתם מתלהבים ממשהו מדהים, ורוצים להנציח אותו. כמו פרח ההיביסקוס, למשל. ההיביסקוס מעולם לא היה מדהים (ויסלחו לי חובבי הבוטניקה) - מה שהיה מדהים זה העיניים והמוח שלכם. עיניים יודעות להתאים את עצמן לעולם. הן מתאמצות ומרחיבות אישונים כדי לראות פרטים בצל. הן קולטות תנועות קטנות, ודברים שבקצה שדה הראייה. המוח אף נפלא מהן: הוא משלים פרטים חסרים, מתקן מראות שהאור והצל מסלפים, ומייפה חברים ביום רע.

המצלמה הדיגיטלית שלכם לא יכולה לעשות את הדברים האלה. היא יכולה רק לתעד את קרני האור שנקלטו בעדשתה ברגע הלחיצה על הכפתור, ולהציג את התוצאה בתוך מסגרת מלבנית מצומצמת. הצל יהיה כהה, האור יהיה בהיר, המכר חיוור ולא מסורק, וההיביסקוס יראה כמו שכל פרח אדום נראה ללא משורר לידו.

לכן, כדי שתמונה תרגש את המתבונן כפי שהחיים מרגשים אותו, צריך לתכנן ולצלם אותה על פי כללים המתאימים למצלמות, והשונים לגמרי מאלו שפועלים על העיניים והמוח האנושיים. הכללים האלו, הפשוטים, הם כללי הקומפוזיציה.

הכלל הראשון בקומפוזיציה הוא שיש להתמקד בנושא אחד עיקרי. בהיביסקוס חפשו את האבקנים, בנוף המדהים חפשו את הטרקטור. על המגרש חפשו את השוער המיואש. בפורטרט של אדם חפשו את עיניו. ההתמקדות הזו תחליף את מה שבמציאות עושה תשומת הלב שלנו.
 
הכלל השני של הקומפוזיציה הוא ההמלצה להסיט את הנושא ממרכז התמונה. החיים אינם תמונת פספורט, והסטת האובייקט מהמרכז היא הדרך לייצג זאת בתצלום. להיכן מסיטים? מתחו בדימיונכם ארבעה קווים ישרים: שניים אופקיים, שמחלקים את מסגרת התמונה לשלושה שלישים שווים, ושניים אנכיים, שעושים את אותו הדבר. כעת, התמונה שלכם מחולקת לתשע משבצות. מבחינים בארבע נקודות הההצטלבות, שהן ארבע פינות המשבצת הפנימית? אלו הנקודות שאליהן עליכם לשאוף.

נסו למקם את הפרטים המעניינים בתמונה קרוב לנקודות הללו, ועל קווי השליש האורכיים והרוחביים. כשאתם מצלמים בחוץ – והכתבה הזו מדברת בעיקר על צילום בחוץ – מקמו את קו האופק על אחד משני הקווים הללו – ולא בקו החצי המשעמם.
 
 
 
הכלל השלישי של הקומפוזיציה הוא: מלאו את הפריים. אם אתם מצלמים ראש של מישהו, תנו לראש לתפוס את עיקר שטח התמונה. אם אתם מצלמים כלב שותה מים מברז, השתדלו לקמץ בפרטים שאינם הכלב או הברז. בחיים, המוח שלנו מתמקד לבדו בכלב ובברז. בצילום צריך לסלק את השאר.

יש עוד כללים ועצות, כמו להשתדל שפרט לקו האופק, שצריך להיות ישר ומקביל לקווי השלישים, שאר הקווים הישרים בתמונה צריכים להיות בזווית, להתמשך אל תוך האופק או "לצאת מתוכו". גם בחירת זווית צילום לא שגרתית היא המלצה חמה. קומפוזיציה בסיסית נכונה, בכל אופן, כבר תביא אתה את השאר, וגם תתן לכם את המגע המיוחד, שילחש לכם באוזן מתי לשבור את הכללים.
 

2. צלמו כשהשמש בזווית הנכונה

צהריים בים - לא מחמיא לאף אחד (צילום: שירה גל)
 צהריים בים - לא מחמיא לאף אחד (צילום: שירה גל)   
כפי שבני אדם צריכים לעבוד בשעות הטובות שלהם, גם מצלמות צריכות לעבוד בשעות הטובות שלהן. אצל בני אדם זה עניין נפשי, ואצל מצלמות זו שאלה של אור.

בצילומי חוץ, השעות הגרועות ביותר הן שעות הצהריים. השמש החזקה וחסרת העידון מאירה בכוח מלמעלה, וחושפת את הדברים בפשטותם הלא אלגנטית. המוח שלנו כבר מורגל בהתעלמות מזוועות אור הצהריים, אבל בצילום אי אפשר לברוח מהן.

השתדלו לצלם לפני עשר בבוקר, ואחרי ארבע אחר הצהריים. עמדו כשהשמש מאחוריכם, אבל לא ישירות מאחוריכם – אל תגרמו לאובייקט שלכם למצמץ, גם כשהוא טבע דומם. עמדו כך שהשמש תהיה מעל לכתף שלכם, ומעט לצד.
 

3. בצילום בני אדם, הפעילו פלאש

בלי פלאש - שימו לב לצל הכבד על פניה של המלכה (צילום: שירה גל)
 בלי פלאש - שימו לב לצל הכבד על פניה של המלכה (צילום: שירה גל)   
צלמים מקצועיים נותנים את הטיפ האירוני הבא: כשאתם מצלמים אנשים בתוך מבנים, צלמו ללא הפלאש – שיוצר מכת אור חזקה ולא מחמיאה. בחוץ, באור, צלמו עם פלאש. תפקידו של הפלאש הוא להאיר את הצל שעל הפנים. אור-וצל טבעיים הם דבר לא מחמיא במיוחד. למעשה, רוב הדברים האמיתיים הם לא מחמיאים במיוחד. סילוק הצל יעשה לתמונה את אותו תיקון אסתטי שהמוח שלנו עושה במציאות.

כדי לצלם עם פלאש בחוץ, יש לעמוד במרחק של שלושה-ארבעה צעדים מהמצולם. אור הפלאש של רוב המצלמות לא חזק דיו למרחק רב יותר, וחזק מדי למרחק של שני צעדים או פחות. מה גם שצילום ממרחק של פחות משני מטרים מעוות את הפורפורציות של המצולם.

אם אתם מחפשים דרך להאיר אדם ללא פלאש, תמיד יש את האפשרות בעלת השם המפחיד והניחוח המקצועי – רפלקטורים. קחו פוסטר, הפכו אותו אל גבו הלבן, והעמידו את הגב הזה קרוב אל המצולם, מול צדו המוצל. אם האור בא מימין, בקשו מידיד להציב את הרפלקטור משמאל. אם האור בא מלמעלה, בקשו לשים את הרפלקטור מלמטה. וכמובן – תמיד מחוץ למסגרת התמונה המיועדת. הרפלקטור הלבן ישקף (reflect) את האור, ויחזיר אותו אל האדם. אבל אם כל הפוסטרים שלכם כבר ממוסגרים, פלאש אמור להספיק.
 

4. צלמו המון

מהירויות צמצם וזמני חשיפה הם נושא מעניין, אבל תוכלו לשרוד בלעדיהם גם את הצילום הבא, בעיקר בזכות האפשרויות האוטומטיות שברוב המצלמות הדיגיטליות כיום. האפשרויות הללו (אוטומטי, פורטרט, נוף, ספורט, צילום לילה, קלוז-אפ מירבי ועוד) כוללות הגדרות עדשה שגורמות לתמונות להיראות כאילו נעשו בידי צלמים חובבים – אבל כאלה שיודעים משהו על מהירויות צמצם וזמני חשיפה, וזה יותר ממה שאתם כרגע.

מה שחוגת מצבי הצילום לא תציל אתכם ממנו, זו העובדה שרוב התמונות פשוט לא יוצאות טוב. הן נראות בסדר במסך הקטן, אבל כשמגדילים אותן מגלים את העיניים האדומות, העצומות, העמומות, הפוזלות, המטושטשות, המטופשות – ואלו עוד רק העיניים.

צלמים מקצועיים מצלמים הרבה תמונות, ואחר כך מוחקים את הרוב ומשאירים את התמונות המעולות. צלמי-על עובדים דקות ארוכות, ולפעמים שעות, עד שהם לוחצים על הכפתור בפעם הראשונה והאחרונה. החליטו לאיזה סוג אתם משתייכים.
 

5. דברו כמו מקצוענים

מנתחי מוח מדברים בשפה גבוהה ומסובכת, כי הרושם שהם יוצרים חשוב לטיפול. על מנת להשאיר את המטופל שלהם רגוע ואופטימי, עליהם לומר לו "אנחנו נעשה עכשיו ניקוז CSF”, ולא, למשל "אנחנו ננסר לך את הראש מלמעלה ונדחוף לשם קשית".

בצילום זה עובד באופן דומה. כשמישהו מדגמן לכם, ומודע למצלמה, דברו אתו. שאלו אותו שאלות, אמרו לו כמה מצויין הוא נראה. כך הוא ירגיש יותר נוח, וייראה יותר טבעי, שזה מצויין. אם תדברו אתו הרבה דעתו גם תוסח מעט מהמצלמה, וגם זה מצויין. כמו כן, אל תאמרו לו מתי בדיוק אתם לוחצים על ההדק. צלמו אותו כשאתם "מכינים את המצלמה", צלמו תוך כדי שאתם אומרים לו שזו תהיה תמונה מעולה. צלמו אותו תוך כדי כשאתם אומרים שזו היתה תמונה מעולה.
 
 
בתמונה מימין: צ'ייה אינואו מדגמנת למצלמה. משמאל: צ'ייה אינואו ממתינה שאסיים לבדוק את המצלמה. אה, מי זו צ'ייה אינואו? למה לדעתכם אני לומד יפנית?

אם הדוגמן שלכם הוא ילד נובי קטן, או סתם לא מודע למצלמה, השתדלו לא להפריע לו. כשהמצלמה כלל לא מורגשת, מתקבלת התמונה החיה והמעניינת ביותר. נסו שכל צילום שלכם ייראה כך.
 

עוד בלייף האקר

 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by