בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
8 דרכים לשפר את הכתיבה העיתונאית שלכם 

8 דרכים לשפר את הכתיבה העיתונאית שלכם

 
 
אסף אביר

למה לא לפתוח כתבה כמו שמלמדים בבתי ספר לתקשורת, איך כן אפשר לשמור על אוביקטיביות, מהו מבנה הפירמידה ומה הבעיה של עיתונאים לומר את האמת. לייף האקר בקורס כתבים מזורז

 
 
 
 
Calcalist
 
 
 
 
 
חולמים להיות עיתונאים? למרבה הצער, פספסתם את תור הזהב של המקצוע בכ-20 שנה. אם פעם היה ערוץ אחד, שתי תחנות רדיו ושלושה עיתונים שמי שעבדו בהם קבעו בישיבות הבוקר שלהם את המציאות הישראלית, היום כמעט כל אזרח עלול לגלות שהוא כתב "Go" מבלי שידע.

אבל אם אגף הקריירה של המדור כבר עסק במלצרות וטלמרקטינג, אז מה ישנה עוד תחום עבדות אחד.

העצות הבאות לא נוגעות לכל מה שאפשר למצוא בעיתון ובאתר אינטרנט, אלא בעיקר לדיווח חדשותי מהסוג שפותח מהדורות חדשות ומופיע בעמודי החדשות. וזה לא יבש כמו שזה נשמע.
 

1. תנו חדשות רעות

בוש, ידידות אמיצה לא מוכרת (צילום: רויטרס)
 בוש, ידידות אמיצה לא מוכרת (צילום: רויטרס)   
ההגדרה ל"מהי ידיעה עיתונאית" משתנה כל הזמן. כיום, אם נינט טייב תעשה גוונים זו תהיה ידיעה מהמעלה הראשונה, שתזכה לחשיפה גדולה יותר ממצבן השברירי של ההבנות בחבל דארפור בסודן.

אבל דבר אחד שלא השתנה משחר ההסטוריה הוא שאנשים חשים צורך לקרוא על מלחמות, אסונות טבע, תאונות דרכים, פשעי מין, נפילת ממשלות והודעות של משרד הבריאות על סכנה לשלום הציבור. הרוע הוא נשמת אפה של העיתונות. ובהיעדר זוועה מיידית, השכתב היוצא לחפש חדשות בעולם מחפש את הדבר הקרוב ביותר לזה. הוא שואל את עצמו: "היכן הסטיה מהנורמלי? היכן ההבדל? מהו הדבר החדש?" ובעיקר: "מה יגרום לקוראים שלי לחשוב שהחדשות שכתבתי ישנו את חייהם?"

כשראש הממשלה נפגש עם נשיא ארצות הברית הם לרוב מחליפים ביניהם מילות נימוסין שנכתבו שבועות מראש, ולפעמים משחקים טניס במשך עשר דקות, בשביל הצלמים. החיים של קוראי העיתון לא ישתנו מהפגישה הזו. אבל על כתבנו בוושינגטון לדווח איזה שינוי פגישת שני המנהיגים חוללה בעולם. הסיוע הבטחוני יגדל? נהדר. יש לזה משמעות שנוגעת לכל אזרח – יותר ביטחון. הנשיא אמר שהוא תומך בהמשך הנסיגה? נהדר. אפשר להבין מכך שעל ישראל יופעל בקרוב לחץ בינלאומי להתנתקות נוספת, ושהימין והשמאל ישתוללו בשל כך. הנשיא אמר שישראל היא אחת מידידותיה האמיצות והוותיקות ביותר של ארה"ב? אה... כותרת די גרועה. בעיקר אם רק בפסקה החמישית מגלים, במקרה, שהנשיא רמז כי יוביל לחץ בינלאומי על ישראל להתנתקות נוספת.
 

2. כתבו את האמת

 
כדי לספק חדשות רעות באופן שוטף, כתבים תרים אחרי השמצות והכפשות, הלשנות, טענות לעוולות ודוחות חמורים. הדבר הזה ידוע לאנשים שרוצים להכפיש, להשמיץ, להלשין, לטעון שעשו להם עוול ולפרסם את דעתם המלומדת, והם בתורם מביאים אותה לידיעת הכתבים, בכמויות ובאופן שוטף. לצדם, אנשים שראויים לכל גנאי מנסים להסתיר את חרפתם מעיני הכתבים, ולשכנע אותם לכתוב עליהם טובות תמורת מעט חנופה, ואם זה לא עוזר אז תמורת השמצות בלעדיות על אנשים אחרים.

אבל מי שבסופו של דבר מחליט מה לפרסם הוא העיתונאי. כדי לצמצם את הנזק, נקבעו כמה כללי אתיקה עיתונאית, שעיקרם הוא דיווח מדויק של המידע כפי שנמסר, לרבות מי שמסר אותו, מתן זכות תגובה לצד המושמץ, ומראית עין של ניסיון לאמת את הנתונים לפני פרסומם.

זה לא מספיק. אם היום כותבים בעיתון שהרצף רומן זדורוב רצח את הילדה תאיר ראדה, ומחר יכתבו שבעצם אין לזה הוכחות, ויום אחרי שזדורוב הוחתם תחת לחץ על הודאה באשמה הוא התנער ממנה, אז העיתון פרסם ידיעה לא נכונה. מה קרה פה? שוטר שלא הצליח לפתור את תעלומת הרצח השמיץ את זדורוב, הציג בפני הכתב את ההודאה באשמה. הכתב וידא כי הנייר לא מזויף, ניסה לתפוס בטלפון את גברת זדורוב שתתן לו תגובה – ופרסם.

איך נמנעים מזה? מתעלמים ממדי השוטר, מכנפי הטיס ומחליפת השר, ומפרסמים רק את מה שיודעים שהוא עובדה. מעצרו של זדורוב הוארך לאחר שהודה באשמה ושיחזר את המעשה? את זה כותבים, ולא ש"פוענח רצח תאיר ראדה".

כדי לכתוב את האמת צריך לכתוב רק את העובדות שהכתב יודע שהן אמיתיות, ולנסח אותן באופן מדויק. גם אם הסיפור הופך לפחות אטרקטיבי.וגם אם לרגע נראה שהניחוש שלכם נכון ב- 99 אחוז, ואפילו במשטרה אמרו שזה נכון.
 
 

3. אל תתחילו בחמשת המ"מים

בכל סמינר והרצאה על עיתונות מלמדים שהמשפט הראשון בכל ידיעה חדשותית הוא החשוב ביותר, ושהוא צריך לספק את התשובה לשורת שאלות שמתחילות באות מ"ם: "מי עשה מה, למי, מתי, באיזה מקום ומדוע".

למשל:

דגימת הדי.אן.איי שנלקחה מרומן זדורוב נשלחה אתמול לבדיקה בארה"ב.

מצד אחד, המשפט הזה חוקי לגמרי. קצר, ענייני, דיווחי ועמוס במ"מים. הוא אפילו נלקח מאתר חדשות ישראלי מוביל, ופרט לתיקון כמה שגיאות כתיב לא שיניתי בו דבר.

מצד שני, האם הוא ממלא נאמנה את מלאכתו בתור המשפט החשוב ביותר בידיעה? שימו לב למשפטים שבאים מיד אחריו:

"על פי הדיווח, הבדיקה, שנערכה בישראל לחשוד ברצח הילדה תאיר ראדה מקצרין, הניבה תוצאות לא חד-משמעיות. עוד דווח כי בישיבה של בכירי מחוז הצפון הוחלט שהממצאים יישלחו לבדיקה יקרה יותר בארה"ב, בתקווה שזו תניב תוצאות משמעותיות יותר.

המשטרה לא סתם שלחה דגימת די.אן.איי לבדיקה בארה"ב, כבמעשה שבשגרה. היא שלחה את הדגימה לבדיקה חוזרת ויקרה, לאחר שהבדיקה המקורית לא הפלילה את החשוד. זה מה שמבדיל את הבדיקה הזו, שבידיעה הזו, מכל הבדיקות האחרות שהמשטרה שולחת או לא שולחת לארה"ב. זו האמת שמסתתרת מאחורי הביטויים המשונים "תוצאות לא חד-משמעיות" ותקווה לתוצאות "משמעותיות יותר".

משפט ראשון חד יותר יהיה:

לאחר שבדיקת הדי.אן.איי של רומן זדורוב לא הניבה תוצאות חד משמעיות הקושרות אותו לרצח תאיר ראדה, שולחת המשטרה את הדגימה לבדיקה חוזרת בארה"ב.

זה ארוך בכמה מילים, דבר שבעיתונות נחשב לשלילי. וזה גם כולל בחירה אישית של הכתב בפרט נסיבתי, דבר שעשוי להיראות כמו ניסיון להציג את זדורוב כחף מפשע. אבל זו האמת. הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו, ובינתיים החיפוש הנואש אחרי ההוכחות כבר מגיע לאמריקה. זה סיפורה של הידיעה. זה מה שהופך אותה למעניינת יותר, ולנאמנה יותר למה שבאמת קורה.

אל תשאירו את הפואנטה לפסקה השלישית. אל תשאירו אותה גם למשפט השלישי. חדדו את חושי הציד שלכם לפרטים החשובים. מצאו אותם, והזניקום לפתיחה. אחריהם כתבו את השאר.
 

4. כתבו במבנה הפירמידה

צילום: asap images
 צילום: asap images   
ידיעה עיתונאית כוללת בתוכה כל מיני מרכיבים: עובדות חדשות ומרעישות שהכתב מוסר בשמו, טענות ועדויות שהכתב מצטט, וכל מני ראיונות ופרטי רקע כלליים שהכתב מקריץ מהיכנשהו. את כל המרכיבים האלה יש ליצוק לתוך מבנה, שהוא לרוב קבוע ונראה בערך כך:

תחילה בא הפתיח, שכולל את המשפט הראשון והחשוב, ואחריו פירוט קצר שמבהיר את מצב העניינים. לרוב, די במתן ארבע או חמש העובדות החשובות ביותר, תוך כתיבת מקור העובדות – מהיכן אתם יודעים אותן. הנה דוגמה לפתיח:

גופתה של תאיר ראדה, בת 13, נמצאה אמש (ד') בחדר שירותים בבית הספר התיכון נופי גולן בקצרין. (משפט ראשון סביר) במשטרה חושדים שמדובר ברצח. (עובדה 1) אחד הכיוונים הנחקרים הוא אלימות בין בני נוער. (עובדה 2) גופתה של ראדה תועבר למכון לרפואה משפטית על מנת לברר האם בטרם נרצחה עברה התעללות מינית. (עובדה 3)

שוטרי תחנת גולן החלו לחפש אחר ראדה בשעות אחר הצהריים, לאחר שדווח להם כי לא הגיעה לביתה לאחר בית הספר. (עובדה 4) גופתה אותרה בשעות הערב, ועליה סימני אלימות. צוות מד"א ירדן שהגיע לבית הספר קבע את מותה. (עובדה 5)

אחרי רצף העובדות - תחילה המרעישות והחדשות ביותר, ולאחריהן רקע קצרצר והשלמות הדרושות כדי שהקורא יבין את האירוע - יש לעבור לציטוטים. ציטוטים הם אבני יסוד בעיתונות. הם משווים לכל השמצה נופך של אמינות. הם מזריקים חיים, צבע ותנועה לתיאורים של איזורי אסון. הם משרים תחושה שיש איזה קשר בין הכתב לבין המציאות. הם ההבדל בין ניוז לבין עוד מדור עצות באינטרנט.

על הציטוטים להרחיב ולהחיות את מה שלפני רגע נמסר כמידע תמציתי ומעוקר מרגש:

חובש מד"א אייל בן משה סיפר: "על הגופה היו סימני אלימות קשים מאוד. נאלצנו לקבוע תוך זמן קצר את מותה, ולהעביר את הטיפול להמשך חקירת המשטרה". לדברי פקד מרחב גליל, תת-ניצב ניר מריאש, נבדקים כרגע כמה כיווני חקירה, ועדיין לא נעצרו חשודים.

שני ציטוטים, אחד ישיר ואחד עקיף. אף אחד מהם לא שינה את העובדות הנוראות שידענו מהפתיחה, אבל באמצעותם הוסיף הכתב קצת תחושות וקולות מעבודת השטח של אנשי החוק.

לבסוף, אם יש צורך, מוסיפים עוד עובדות, בהולות פחות. רקע כללי ותזכורות, עוד תגובות וציטוטים של גורמים פחות מידיים, התרחשויות והשלכות נוספות של האירוע; או גם וגם. למשל:

עובדי המחלקה לשירותים חברתיים בקצרין הגיעו לבית המשפחה, כדי לסייע לה להתמודד עם הבשורה הקשה. תאיר היא בת זקונים למשפחה ותיקה בקצרין, והותירה אחריה זוג הורים ושני אחים גדולים ממנה. דבר הרצח התפשט עד מהרה ביישוב הקטן, והתקבל בתדהמה.

אם הרגשתם שיש פה שלוש התחלות שנזרקו אקראית לתוך פסקה אחת - אתם צודקים. יש מקום לתיאור עבודתם של אנשי המחלקה לשירותים חברתיים, של משפחתה של תאיר ושל התגובות ביישוב. זה העיקרון של השיטה המכונה "מבנה הפירמידה".

כמו בפירמידה, הקודקוד במבנה הידיעה צפוף ויש בו מקום למעט דברים חשובים, וככל שמתקדמים כלפי מטה יש יותר מרווח לפרטים והרחבות. כשכתבה כתובה כך, הקורא תמיד יקרא את הדברים היותר חשובים לפני הדברים הפחות חשובים, ויוכל לעצור אחרי כמה פסקאות בלי לפספס פרט מידע עיקרי. זו גם הסיבה שכתבות עומק וצבע מלאות, לפעמים, בכל כך מעט חומר וכל כך הרבה מים: לא נשאר במה למלא את בסיס הפירמידה. תשתדלו שזה לא יקרה לכם.
 

5. פרקו משפטים טעונים

פעם אמרו שהעיתונות צריכה להיות אובייקטיבית. אחר כך אמרו שהעיתונות מעולם לא היתה אובייקטיבית, ולא יכולה להיות. מי שאמרו את שני הדברים הסותרים האלה צדקו, אך סטו מהנושא. מצוות האובייקטיביות העיתונאית היא בעיקרה אמירת האמת, שמי שקצת משתדל יכול לעשות זאת; ולצד זאת הקפדה על ניסוח משפטים ללא כל רמז לחיבה, סלידה, הסכמה, התנגדות או אמפתיה עם אף אחד מהצדדים המסוקרים בכתבה.

דמיינו, למשל, דיווח חדשותי על שביתה של ההסתדרות, שבו כתוב השביתה במשק נכנסת ליומה השלישי, ובהסתדרות עדיין לא רואים את האור בקצה המנהרה.

האם המשפט הזה אובייקטיבי? קל לברר. נסו לדמיין את דובר ההסתדרות כותב אותו בהודעה לעיתונות, ואז נסו לדמיין את דובר משרד האוצר, המתנגד לשביתה, כותב אותו, במילים אלה. הצלחתם לדמיין את דובר ההסתדרות? מתאים לו להתפייט, ולתאר את הצלחת השביתה שלו כ"אור בקצה המנהרה". אבל מה עם דובר האוצר? האם הוא היה רוצה לתאר את השובתים, שעושים לו כזה חור בראש ומאריכים את יום העבודה שלו, כאנשים טובים ושוחרי אור?

ניסוח שנדמה שצד אחד היה משתמש בו בשמחה והצד השני לא, הוא ניסוח שמזדהה עם צד אחר, ומתנגד לשני. החליפו אותו במשפט שמנוסח באופן חסר פניות, ללא מילות תואר, מטאפורות וגילויי חיבה, ונותן לעובדות לדבר. לאחר שלושה ימי שביתה ללא חתימה על הסכם פשרה, מודיעים בהסתדרות כי השביתה הכללית תימשך. למשל.

האובייקטיביות יותר קשה ממה שנדמה. שימו לב להבדלים בין "ציין" "חשף" "הוסיף" "אמר" "טען" "הכחיש" "נימק" ו"תירץ". אם נתניהו אמר: "אולמרט יוביל אותנו לאבדון" יכול כתב חובבני במיוחד לכתוב שנתניהו חשף כי אולמרט יוביל אותנו לאבדון – כאילו היו דבריו של נתניהו תוצאה של ניסוי מדעי מבוקר ועטור שבחים, או תחקיר עיתונאי אמיץ. כתב חובבני באותה המידה יכתוב שנתניהו ציין כי אולמרט יוביל אותנו לאבדון – כאילו מדובר בעובדה ידועה לכל, שנתניהו בסך הכל הזכיר שוב. כתב מעט פחות חובבני יכתוב שנתניהו טען שאולמרט יוביל אותנו לאבדון. לכאורה זו מילה מתאימה יחסית, כי היא משאירה את דבריו של נתניהו בסימן שאלה – זו דעתו.

אבל עיתונאים צריכים לכתוב את האמת. והאמת היא שנתניהו לא חשף, ציין או טען שאולמרט יוביל אתנו לאבדון. הוא פשוט אמר את זה.

המקרה היחיד שבו מותר לכתוב משפט שמביע הזדהות עם צד או רעיון, הוא המקרה שבו הצד או הרעיון נמצאים במרכז הקונצנזוס הלאומי והאנושי. מותר לכתוב שפיגוע הוא מחריד. מותר להביע מידה סבירה של גנאי כלפי אנשים שמתגלים כרמאים או אכזריים, כי גם ההסתדרות וגם האוצר, גם גוש אמונים וגם "אנרכיסטים נגד הגדר" יביעו הזדהות עם ההגינות ועם מידת הרחמים.

וכן, יש דברים שהם גם ערכים שמשותפים לכולם וגם במרכזה של מחלוקת. אדמת ארץ ישראל, למשל. תגידו לי אתם איך הייתם מתיחסים אליה בידיעה חדשותית.
 

6. פשטו

זדורוב, חף מפשע עד שיוחלט אחרת (צילום: ערוץ 10)
 זדורוב, חף מפשע עד שיוחלט אחרת (צילום: ערוץ 10)   
הבה ונחזור לידיעה שפורסמה ברשת אודות הרצח בקצרין. לא נגעתי:

דווח גם כי החשוד סיפר שרצח אותה בתום ויכוח שפרץ ביניהם על רקע העובדה שלא העניק לה סיגריה.

זדורוב לא סיפר את זה. הוא לא סיפר שהיא ביקשה ש"יעניק לה סיגריה", ולא שפרץ ביניהם ויכוח "על רקע העובדה". אף אחד לא היה מספר כזה דבר, כי אנשים מספרים דברים בשפת בני אדם.

מה קרה שם? היא ביקשה סיגריה? הוא סירב? היא קיללה אותו? הוא שלף סכין יפנית ודקר אותה? את זה הוא סיפר? כתבו את זה. בלי קישוטים. נסו אפילו:

החשוד סיפר כי רצח אותה במהלך מריבה שפרצה כשסירב לתת לה סיגריה.

אל תנסו לכתוב ב"שפה עיתונאית", כי אין שפה כזו. חדשות יש לכתוב בעברית. תקנית, יפה אבל לא כזו שבה רוצחים "בתום ויכוח שפרץ על רקע עובדה". מילים בידיעת חדשות צריכות להישמע כמו אדם נרגש שנכנס לתוך הסלון, צועק את החדשות וממשיך לחדר הבא. אם שני מטוסים התנגשו במגדלי התאומים, כתבו ששני מטוסים התנגשו במגדלי התאומים. אם מחרתיים הסילבסטר, אל תכתבו ש"מחרתיים יחול ערב הסילבסטר". כתבו שמחרתיים הסילבסטר. אם המז"פ לא הצליחו להפיק ראייה משפטית מבדיקות הדי.אן.איי של זדורוב, כתבו את זה, בלי חידושי לשון כמו "הבדיקה הניבה תוצאות לא חד-משמעיות".

בנוסף, הימנעו מכל סוג של קלישאה. אני מתכוון לדברים כמו “השמועה פשטה כאש בשדה קוצים", “זרועו הארוכה של צה"ל השיגה אותם" וכמובן "רואים את האור בקצה המנהרה".

ואל תחשבו אפילו על לצחצח קלישאות ולהגיש אותן בגרסה מתוחכמת. “הם רתמו את עגלת הבחירות לפני סוס התקציב" זו קלישאה שחוקה ומבזה בדיוק כמו כל קלישאה אחרת. מה גם שאין למשפט הזה שום משמעות.

למדו לדבר עברית נכונה, ואז כתבו כפי שאתם מדברים.
 

7. תמצתו

גם ידיעה חדשותית שנכתבת במשך שעה, נקראת בכמה שניות. אל תחזרו בפסקה הרביעית דברים שכבר אמרתם בפסקה הראשונה. נסו תמיד להוסיף מידע חדש.

כדאי גם להימנע מחזרות בתוך אותו המשפט: במקום "אשתקד בשנה שעברה" כתבו "אשתקד" במקום "הנבחרת הישראלית-פלסטינית המעורבת ספגה שלושה שערים והפסידה 3:0” כתבו “הנבחרת הישראלית-פלסטינית הפסידה 3:0”.

ככלל, שאלו את עצמכם לגבי כל מלה: האם אפשר להבין את המשפט בלעדיה? אם אפשר, מחקו אותה.
 

8. היזהרו

בגלל שהעיתונות כה חשובה לדמוקרטיה, יש הרבה חוקים שמגנים על עיתונאים. בגלל שעיתונות כה מסוכנת לבני אדם, יש הרבה חוקים שמגנים מפני עיתונאים.

אל תפרסמו דברים שיכולים להביך מישהו, מבלי שיש בידיכם ראיות לאמיתותם ומבלי שדיברתם אתו וניסיתם לקבל את תגובתו.

ראיינתם סוחרת סמים קשוחה בת 17 שלא מפחדת לחשוף את שמה? גם אישור מאמא שלה לא יעזור. החוק אוסר על חשיפת פרטי קטינים.

אלו רק שתי דוגמאות מתוך רבות. אתם יכולים ללמוד עליהן כאן.

והדבר החשוב ביותר – בפעם המי יודע כמה – הוא פשוט לכתוב את האמת. עשו זאת. אנחנו צריכים אצלנו אנשים כמוכם.
 

עוד בלייף האקר

 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by